מראה מקומות בענין הפעלת אתר אינטרנט בשבת ומכירה דרך אתרי מרקטפלייס

עם התקדמות ההתפתחות הטכנולוגית והשינויים בצורות המסחר כמעט לכל עסק וארגון קיים אתר אינטרנט שפעיל בכל עת ומספק מידע על שירותי העסק ואפשרות ליצירת קשר או אפשרות להזמנה ורכישה של מוצרים או שירותים, כשהשימוש באתר או תהליך ההזמנה מבוצע על ידי הקונה ללא פעולות מצד העסק.

להלן נדון בצורות המסחר הנפוצות באינטרנט ובנידונים שנתעוררו על איסורי תורה אפשריים בהפעלת האתרים השונים ובמסחר בהם בשבתות ומועדי ישראל.

מבוא מציאותי

אתר אינטרנט הוא תוכנת מחשב המאפשרת לגולשים ברשת האינטרנט לקבל מידע ולבצע פעולות. לדוגמא, אתר חנות מיועד להציג את קטלוג המוצרים עם המפרט התאור והמחיר ומאפשר הזמנה ותשלום עבורם, כמו גם מידע על אפשרויות המשלוח ואפשרויות יצירת קשר עם העסק.

בכדי לאפשר לגולשים לבקר באתר יש להעמיד את התוכנה בשרת אחסון שהוא מחשב שמחובר לרשת האינטרנט. קיימות חברות אחסון רבות שמפעילות חוות שרתים לאירוח אתרים והמשותף להם שהן מציעות תמיכה ותחזוקה 24/7/365 בכדי למנוע זמני השבתה של האתרים. התקלות בהם מטפלות חברות האחסון מגוונות וכוללות תקלות בחלקי השרתים וכן שדרוגי תוכנה וחסימת פרצות אבטחה חלקם באופן יזום וחלקם כמענה לפניות של בעלי האתרים כמו לדוגמא בעל אתר שמזהה עומס על השרת בעקבות מבקרים רבים בו זמנית המצריכים שדרוג של משאבי המחשב המוקצים לאתר.

קיימים סוגי אתרי אינטרנט רבים, אתרי תדמית ואתרים קטלוגיים (המיועדים להצגת מידע ושירותים עסקיים). אתרי תוכן המספקים מידע ואתרי חדשות (שרווחיהם בדרך כלל עקיפים באמצעות אפשרויות פרסום וכדו'), או אתרי תמיכה המיועדים לשירות לקוחות של חברה וכדו'. אתרי שיווק שותפים (אשר מקדם מכירות של מוצרים או שירותים של צד שלישי). אתרי מימון המונים והתרמות לצדקה, אתרי מסחר (אי-קומרס) – שמוכרים חפצים פיזיים או מוצרים דיגיטליים (קורסים, ספרים אלקטרוניים, אתרי מנויים וכו').

חשוב לדעת שמלבד האפשרות לקריאת תוכן באתר המשותף לרובם המוחלט של אתרי האינטרנט שהם מיועדים ל"לידים". שפירושם להניע את הגולש אל פעולה של השארת פרטים, מילוי שאלון, הרשמה לאתר, הצטרפות לרשימת תפוצה וכדו', ומרגע כניסת המבקר אל האתר הוא במסע שכנוע להתקדם במשפך השיווקי שמתוכנן באתר בכדי להפוך את המבקר לליד על ידי שיכתוב את פרטיו או יקנה.

צורת המכירה באתרי סחר מתחלקת לכמה שיטות 1. אתר מכירות המשווק מוצרים או קורסים וכדו' באמצעות האתר, הלקוח בוחר מוצר או שירות מזין את פרטיו ואת פרטי התשלום ורוכש, במקרה ומדובר ברכישת מוצר דיגיטלי כמו קורס וכדו' מקבל הרוכש את המוצר מיד ובמידה ומדובר ברכישת מוצר פיזי תסופק הקניה אחר כך. 2. דרופשיפינג שהוא אתר תיווך, המוכר אינו מחזיק מלאי אך משקיע בפרסום ושיווק וכשישנה הזמנה היא עוברת אל הספק והאספקה ללקוח מבוצעת על ידי הספק, באתרים אלו פעמים רבות התשלום עצמו מהקונה כבר מתבצע באתר של הספק שאחראי לשלם לאתר המתווך עמלה עבור הלקוח שהפנה. 3. סוחרים באתרי מכירות פומביות ופלטפורמות מסחר – מרקטפלייס (כגון איביי ואמזון) שהפעלת החנות ופעילות הפרסום והשיווק אינם מתבצעים על ידי המוכרים אלא על ידי מפעילת האתר שגובה עמלה מכל עסקה המתבצעת באתר1.

באתרים קיים גם חלק של מידע אודות העסק תקנון שימוש וכו' ואפשרויות יצירת קשר. וברובם קיים גם חלק של "בלוג" בו מפורסמים מאמרים ("פוסטים") מתחומי הענין של לקוחות העסק בכדי להשפיע על הקידום האורגני של האתר (וראה להלן) או בכדי ליצור רושם מקצועי באמצעות התוכן.

בכדי לבקר באתר אינטרנט הממוקם בשרת כנ"ל יש צורך להקליד (לכתוב) במחשב של הגולש את הכתובת האינטרנטית של האתר, או ללחוץ על כפתור "קישור” שמעביר לכתובת האתר.

צורת הפרסום וקידום המכירות באינטרנט היא באמצעות תשלום לבעלי מדיה (דוגמת גוגל, פייסבוק, וכן אתרי חדשות או פורומים חברתיים וכדו'). המפרסם משלם עבור תנועה של גולשים המופנים אל האתר וכן עבור צפיות במודעות ("באנרים”) בשטחי הפרסום, לצורך כך המפרסם מגדיר את המוצרים והשירותים אותם הוא מעוניין לפרסם והקהלים אליהם הוא מעוניין לפנות וכלי הפרסום מתאים לפי מאגרי המידע (ה"דאטה”) שלו את הפרסום לגולשים הרלוונטים.

בנוסף בפרסום ברשתות המדיה של גוגל ופייסבוק התוכנה ("האלגוריתם") מסמנת ("צובעת") גולשים שהתעניינו בנושא מסויים או חיפשו מוצר באתר או באתרים מתחרים ומבצעת אחריהם מרדף אוטומטי של פרסומות במטרה להחזיר אותם אל האתר ולבצע המרה2.

צורת פרסום שניה היא באמצעות קידום אורגני. שפירושו, התאמת תוכן האתר לחיפושים של הגולשים באינטרנט, וכן שיפור חווית המשתמש באתר (לדוגמא, טעינה מהירה של הדפים ותוכן רלוונטי שישאיר את הגולשים הרבה זמן בתוך האתר). כלי קידום אורגני נוסף הוא באמצעות קישורים המפנים מאתרים מבוססים (אתרים ותיקים עם תוכן איכותי או בעלי תנועה רבה) אל האתר שאותו מקדמים.

להלן יתבארו חילוקים להלכה לפי פרטים אלו.

הנידונים

א. לפני עיוור

אם כי להלכה אין אדם מצווה על שביתת כלים כמבו' בשו"ע חלק או"ח סי' רמ"ו וסי' רנב סעי' ה. מ"מ עצם השימוש במחשב בשבת ודאי אסור3, ומעתה יש לדון האם מי שמשאיר את אתר האינטרנט שבבעלותו פתוח ומאפשר לגולשים לבקר באתר עובר באיסור לפני עיוור לא תתן מכשול מדאורייתא4.

בגמ' עבודה זרה (דף ו') ג' ימים של אידיהם אסור לשאת ולתת עם העכו"ם, איבעיא להו משום הרווחה או דלמא משום ולפני עיוור לא תתן מכשול, למאי נפקא מינה דאית ליה בהמה לדידיה אי אמרת משום הרווחה הא קא מרווח ליה אי אמרת משום ולפני עור לא תתן מכשול הא אית ליה לדידיה. וכי אית ליה לא עבר משום לפני עיוור לא תתן מכשול והתניא אמר רבי נתן מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול, הב"ע דקאי בתרי עברי דנהרא דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ.

מפורש בדברי הגמ' דהאיסור לפני עיוור הוא רק כשבלי ההושטה שנותן את היין לא היה עובר הנזיר את העבירה אבל במקום שהיה הנזיר לוקח בעצמו מותר אפילו להושיט לו ואין בזה משום לפני עיוור לא תתן מכשול וכן נפסק בשו”ע יור"ד סי' קנא.

לפי זה בעניננו יש לדון דכיון שהגולש יכול לקבל את מבוקשו באתר מתחרה, אין זה נחשב לתרי עברי דנהרא ואין בזה איסור לפני עיוור.

אולם זהו דווקא אם מדובר באתר שאין בו תוכן יחודי אלא מוכר מוצרים שיש גם באתרים אחרים ואין לו זכיינות ובלעדיות לאספקה למקום מסוים. ולכן לכאו' באתרי תוכן ובאתרי קורסים, שהקורא מעוניין דוקא בתוכן זה או בקורס ספציפי ולקורס יש יחודיות של אותו המרצה ובדרך כלל הקורס לא נמכר במקומות נוספים, או באתר שמוכר יצירות בלעדיות של אמנים וכדו' יהיה איסור דאורייתא של לפני עיוור במידה והמבקרים הם יהודים.

וכן באופן שיש באתר מבצע מיוחד או אפילו רק שהמחיר נמוך מהאתרים המתחרים, יש לדון לפי המבואר בגמ' ע"ז די"ד: דאסור למכור לעכו"ם בהמה גסה במקום שחשודים על הרביעה ובתוס' שם ד"ה מקום ביארו דאין לחלק בין יש לו כבר בהמה למקום שאין לו והוי כתרי עברי דנהרא דגם במקום שיש לו אבל מתאווה למה שיש למושיט ג"כ עובר בלפני עיוור ועי' בפתחי תשובה יור”ד סי’ קנ”א סק”ג שהביא מתשו' חוות יאיר סי' קפ"ה שפסק כן למעשה.

עוד יש לדון להחמיר באתר שמוכר מוצרים דלא מהני להחשב תרי עברי דנהרא מה שיכול לקנות במקום אחר. להמבואר במשנ"ב סי' שמ"ז ס"ק ז' שהביא דבביאור הגר"א יור"ד סי' קנ"א משמע דס"ל להלכה כשי' הרש"י בקידושין דף נו. דאפילו היכא דיכול לקנות במקום אחר ג"כ אסור ע"ש וכן פסק בפתחי תשובה (יור”ד סי’ קנ”א סק”ב) בשם שו"ת אמונת שמואל וכן מצדד בברכי יוסף שם וכ"ה בכתב סופר יור"ד סי' פ"ג שכ' דכל מקום שאין לו וצריך לקנות אין זה נחשב לחד עברא דנהרא. אך המג"א והרמ"א5 (סי' קנ”א) פסקו כהתוס' בקידושין (שם בד"ה אבל במתכוין) שאם יכול לקנות את האיסור בשוק כבר נחשב חד עברא נהרא ואין איסור לפני עיוור מדאורייתא. והמשנ"ב לא הכריע למעשה בזה 6.

ויש לסייג עוד דגם במקרה שניתן להשיג את המידע או המוצר באתרים אחרים צריך שהאופן בו יכולים להשיג את הדבר הוא לא על ידי איסור שיעבור יהודי אחר ולכן צריך שיוכל לקנות באתר של גויים וכדו'. כי להשיג על ידי שאחר יסייעו באיסור דעת המשנה למלך (מלוה ולוה פ"ד ה"ב) שנחשב חד עברא דנהרא ועובר על לפני עיוור בכה"ג. ואמנם יש חולקים דחשיב חד עברא דנהרא אך בשדי חמד (מערכה ו' כלל כו אות ט') כתב שגדולי האחרונים הכריעו כמשנה למלך וכן נראה מד' הפתחי תשובה יור"ד סי’ ק”ס סק”א.

אמנם עוד יש לדון אם יש בזה איסור לפני עיוור שהרי בעל האתר פתח את האתר למבקרים ביום חול כשמותר לו לפתוח והניחו כך פתוח גם בשבת אבל אין כאן מעשה שמעמיד מכשול אלא המכשול נוצר בשב ואל תעשה. ולכאו' מדברי התוס' בכתובות דף ג ד”ה ולדרוש להו שכ' לגבי אסתר דקרקע עולם היתה וכו' יש להוכיח שבשוא”ת אין איסור לפני עיוור.

אולם למעשה נראה דעוברים על לפני"ע גם בשב ואל תעשה ולכה"פ כשמכשיל יהודי ועי' בשדי חמד כללים מערכת ו' אות ל' שדן בזה ושם אות יג' לגבי מכשיל בשוא"ת כשהנכשל שוגג.

ועי' בפרי מגדים אור"ח סי' תמג א"א ס"ק ה' שהביא למשנה למלך דאסור לישראל להניח לעכו״ם להרכיב לו אילנות כלאים דדעת הכסף משנה דמיירי דוקא באומר לו להרכיב ומשום אמירה לעכו״ם שבות, והמשנה למלך כתב דאף בשותק אסור משום דעובר אלפני עיור יעו״ש. וכ' הפמ"ג דמשמע דאף בלא אמירה ומעשה כל שיש בידו למנוע אם אין מונע עובר לפני עור, והוא הדין אם מומר לוקח כלי של ישראל בשבת ועושה בו מלאכה לעצמו אם יוכל הישראל למחות שלא יקח עובר לפני עור, והניח בצ״ע.

עוד יש לברר אם כה"ג שאינו מושיט בשעת העבירה עצמה ורק נעשית העבירה בממונו יש איסור, דלכאו' הוי כלפני דלפני המבואר בגמ' ע"ז דף יד א' דשרי.7

ואמנם דעת התוס' בעבודה זרה (דף טו ע"ב ד"ה לעובד כוכבים) דכל ההיתר בלפני דלפני הוא לגבי עכו"ם אבל בישראל אנו מוזהרים שלא יבוא שום ישראל לידי תקלה על ידינו.8 וכ"כ הט"ז יור"ד סי' קנא סעי' א'.

ועי' בזה במג”א בסי’ קס”ט ס"ק ב' בשם הב”ח דס”ל דלפני דלפני מותר גם באיסור לפני”ע, ועי' להלן מה שהובא מדברי החזו”א בזה. אמנם שיטת המג”א שם ע”פ הב”י דבלפנ”ע אין היתר זה וכ”ה דעת המ”ב שם. וראה בזה להלן בדין מקח וממכר בשבת מה שכתבו הפוסקים על העמדת מכונות מכירה אוטומטיות.

וכן יש לדון שהוא לפני עיוור בספק שהרי אינו יודע אם יבואו יהודים לבקר שם בשבת ולא בא אל הנזיר ומושיט לו יין אלא רק מניח יין כשיתכן ויבוא לכאן הנזיר וישתה.

ופשטות הסוגיות ודאי מפורש להדיא דכל שהוא ספק שרי ואין איסור לפני"ע כלשון המשנה בשביעית פ"ה זה הכלל כל שהוא מיוחד לעבירה אסור לאיסור ולהיתר מותר. וכן בגמ' ע"ז דף טו: אלא אמר ר"א כל היכא דאיכא למתלי תלינן וכו'. וכ"ה בתוס' ע"ז דף ו' ד"ה מנין שכ' נראה דה"ה בכל איסורים אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא למשתי קבעי ליה כיון דכו"ע חמרא שתו ושמא שכח נזירותו אבל ישראל שאמר הושיט לי נבילה או חזיר או שום איסור אין לחושדו מלהושיט לו, אבל אם ידוע שרוצה לאוכלו אסור להושיט לו ואפילו הוא שלו, וכ"ה ברא"ש שם.

ועי' בט"ז יור"ד סי' קנא באם הדבר מסופק אי לאליל שייך או לדבר אחר אזלינן לקולא. ובהגהות מקור מים חיים שם ביאר דהוא כד' הרא"ש בנדרים דס"ב גבי למכור להם עצים שאמרה הגמ' רוב עצים להסקה ובפשטות מבו' דוקא משום שהרוב הוא להסקה אבל בספק שקול נקטינן לחומרא כיון דאיסור לפני”ע הוא דאורייתא ורק בלא למכור להם בהמה גסה המבו' בע”ז דף ט”ז נקטינן לקולא לתלות בכל צד שאינו מכשיל כיון שהוא תקנת חכמים, אבל הרא”ש כ' דכל היכא דאיכא למתלי בהיתר תלינן וכההיא דלמכור להם בהמה גסה ומבואר שהשווה דיש דין תלייה לקולא גם במקום חשש לפני"ע דאורייתא. (ועי' בשד"ח מערכת ו כלל כו אות י ואות כה ושו"ת מנחת יצחק חלק ה' סי' יד).

ומצינו כן בפוסקים לגבי להאכיל לחם למי שלא נטל ידיו עי' ברמ"א (אור"ח סי' קס"ג) שהביא להרבינו יונה שאסור להאכילו משום לפני עיוור. ובמשנ"ב שם כ' דהיינו דוקא בידוע שלא נטל ידיו אבל בספק מותר לפי מה שצידד המג"א בסימן קס"ט סק"ה ע"ש, ובפרט דלעני בתורת צדקה בודאי אין להחמיר בספק ע"ש בס"ב. ומביא מהא"ר דמ"מ טוב דכשנותן לעני שלא קים ליה בגויה לאכול שיאמר קום נטול ידך. ומה שעובר בלפני עיוור כ' המשנ"ב דהיינו דוקא בלחם של המאכיל דבלחם של האוכל ויוכל לקחת בעצמו אין כאן לפני עור מ"מ כתבו האחרונים דאסור גם בזה משום דאסור לסייע ידי עוברי עבירה (ועי' להלן בדין מסייע) ובביאור הלכה ד"ה ואסור כ' דלשון אסור להאכיל שכ' הרמ"א משמע דווקא בנותן לו לאכול מיד אבל מותר ליתן אם הולך לאכול לחם זה בביתו, כי מי יודע שיאכל שם בלא נטילת ידים.

ולפי"ד הביאוה"ל י"ל דכיון שכשמניח את האתר פתוח בשבת אין הכרח שיכנסו בו גולשים יהודים באיסור ואף אם תוכן האתר או המוצרים יחודיים יש לדון להתיר דאין בזה משום לפני עיוור ומשום מסייע לדבר עבירה.

ולהשלמת הדברים שאין איסור לפני עיוור בספק אם יעבור עי' בחזו"א שביעית סי' יב סעי' ט שכ' וז"ל ונראה דהא דהקילו חכמים בספק אע"ג דספק מכשול ודאי אסור ליתן לפני עיוור והיה ראוי להחמיר בספיקות, משום דאם באנו להחמיר בספיקות נמי נעשה מכשול שנמנע חסד וחיים ושלום מעצמינו ומהם והם רק ע"ה וחייבים אנו להחיותם ולהיטיב עמם וכש"כ שלא להרבות שנאה ותחרות בינינו וביניהם ועוברים על לא תשנא ועוד כמה לאוים שאין איסורם קל מאיסור זה שאנו באים להציל אותם ממנו [ואף למכור לעכו"ם כן שגם הם מוזהרים על השלום עם ישראל] וכן אמרו מו"ק דף יז במכה בנו גדול. והלכך שקלו חז"ל בפלס עד כמה שיש להתנהג לקונסם ולמשוך ידינו מהם ושלא נגרום מכשולים יותר גדולים להם ולנו והכריעו לאסור למכרם בזמן שהוא ודאי לעבירה ולהתיר בספק וזו הדרך הממוצעת והישרה [והיינו נמי טעמא דשרינן בשעה שאין האיסור עדיין מוכן כמו שמותר למכור שדה לחשוד על המעשר ולא נאסר אלא לאחר שהגיע לעונת המעשרות בע"ה, כדתנן מעשרות פ"ה מ"ג. וכן בחשוד על השביעית תנן התם שלא ימכור משהגיע לעונת המעשרות אבל קודם מותר וכש"כ שמותר קודם שביעית אע"ג דכל הני סופו לבוא ע"י מכשול להחשוד אלא שהדבר מסור לחכמים ועי' סי' יט ס"ק כ"ב] עכ"ל.

עוד יל"ד לפי המבואר בריטב"א בע"ז דף ו: שאין איסור לפני עיוור כשרק מרבה באיסור,9 דהנה בנידו"ד הרי המבקר באתר ממילא משתמש במחשב וגולש ברשת האינטרנט וא"כ מצד החילול שבת שבזה ככל הנראה רק מרבה באיסור, אמנם להלן נדון אם יש בזה איסור מקח וממכר בשבת דבזה לכאו' לא הוי רק ריבוי. ועי' בס' המקנה (סופר) כלל לא פרט ט.

עוד יש לדון באופן שרוב הגולשים הם נכרים, דניזיל בתר רובא וכמבו' בחולין דף צה. דבנמצא בשר בעיר הלך אחר הרוב. והתוס' שם (ד"ה ובנמצא) עמדו מאי שנא מבשר שנמצא ביד עכו"ם שלא במקולין ומבגד שאבד בו כלאים דלא ימכרנו לנכרי דלמא אתי לזבוני לישראל ולא אמרי' דאזלינן בתר רובא וכ' דתקנתא בעלמא הוא שעשו חכמים אע"ג דמן הדין לא הוה לן למיחש דאזלינן בתר רובא. והנה הרי בבגד שהוא ודאי כלאים שאז הוא דבר הניכר לא אסרו חכמים (פסחים דף מ: ברש"י הרי זה לא ימכרו ובתוס ע"ז דף סה:) ורק במקום שנתערב ויש חשש שיכשל ישראל ולאו אדעתיה נתחדש האיסור. וא"כ מבואר דהאיסור מדרבנן הוא רק על מקומות שהאיסור לא ניכר ויש לדון דבאופן שהמכשול ניכר וכמו בנידו"ד נוכל ללכת בתר הרוב ואין לאסור מחמת המיעוט הישראל, ויל"ד.

והנה יש אופנים בהם האתר נדרש לתת שירות זמין תמיד וכגון אם מספק מידע למנויים בתשלום וכדו' ואין כל כך אפשרות מציאותית למנוע מהמנויים גישה למידע יום בשבוע10 (וראה להלן מה שיש לדון מצד איסור מו"מ בשבת). וכן ממה שהתברר עפ"י דעת אנשי מקצוע סגירת האתר באופן קבוע מידי שבוע יכולה לגרום נזק לדירוג האורגני ומפריעה בקידום האתר11. ויתכן דצד היתר נוסף יש באופנים אלו שיש הפסד ממון לפי מש"כ בשו"ת מהרי"ל דיסקין קונ"א אות קמ"ה דאין איסור לפני עיוור כשהלה אונסו בממון. והוכיח מהא דהמוכר ביתו לעכו"ם מעלה בערכאות לחזק את המקח דהותר לו האיסור שלא לדון בערכאות כדי שלא להפסיד את הבית, עוד הביא שם ראיה מהא דריש כתובות (ד”ג.) ולדרוש להו דאונס שרי, והותר שם הלפני עיוור שמכשיל את ההגמון בארוסה שאסורה גם לבן נח כדי שלא לעבור על תקנת חכמים דבתולה נשאת ליום הרביעי אע”פ שיכלה להנשא ביום אחר ואז לא היה אונסה. ויתכן דכן גם דעת הש"ך וראה בהערה 12.

ב. מסייע לדבר עבירה

הראשונים (תוס' שבת ד"ג. ד"ה בבא, הרא"ש שם וכן הר"ן בע"ז ד"ו) חידשו דגם במקום שיכל הנזיר לקחת בעצמו והוא חד עברא דנהרא שאין איסור לפני עיוור מן התורה, יש איסור מדרבנן משום מסייע לידי עוברי עבירה שחייב להפרישו מאיסור.

והרמ"א ביור"ד סי' קנא כתב בהא דאסור לישראל למכור דברים הנצרכים לעבודת כוכבים וז"ל, י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר, מרדכי פ"ק דע"ז. ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא ראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו, ע"כ.

והש"ך (שם ס"ק ו) ביאר את המחלוקת לדעת הרמ"א, דהמתירין ס"ל דכי היכי דאמרינן בש"ס גבי נזיר דאסור להושיט לו כוס יין היינו דוקא בדקאי בתרי עברא דנהרא הרי הוא באיסור מסייע מדבריהם אבל בחד עברא דנהרא אין איסור כלל לא מדאורייתא ולא מדבריהם, והיש מחמירין סוברין דמ"מ איסור דרבנן איכא אפילו לא הוי כמו תרי עברי דנהרא.

אולם הש"ך עצמו סובר דהראשונים לא פליגי, דכ"ע מודים להמרדכי ותוס' בפ"ק דמס' ע"ז דבעובד כוכבים או מומר שרי, והגמ"ר ותוס' והרא"ש בפ"ק דשבת והר"ן פ"ק דע"ז שאסרו גם בחד עברא דנהרא מדין מסייע מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב"ד מצווין להפרישו כ"ש ישראל גדול, משא"כ בעכו"ם וישראל מומר שאינו חייב להפרישו וכו' ע"ש.

נמצא דלהלכה להרמ"א בחד עברא דנהרא נהגו להקל כהשי' שאין גם איסור מסייע ולדעת הש"ך יש איסור מסייע מדרבנן גם בחד עברא דנהרא. אולם לא נתחדש דין מסייע לגבי נכרי וישראל מומר וכן באופן שהישראל בא לעשות במזיד שאז אין דין להפרישו מאיסור ועי' בדגול מרבבה שם.

אמנם כל מה דכתב הרמ"א דנהגו להקל בחד עברא דנהרא ושרק בעל נפש יחמיר לעצמו, זהו דוקא באיסור דע”ז כמבואר בדרכי משה ובש”ך סק”ז שם אבל בשאר עבירות משמע דאוסר.

ובמשנ"ב סי' שמז סק ז מביא להמגן אברהם שביאר לדעת הרמ"א דלא כהש"ך וס"ל דגם אם הוא מונח באופן שאפילו לא היה בידו של המושיט היה יכול הנכשל ליטלו דלא קעבר אלפני עור מ"מ איסור דרבנן איכא דאפילו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו (ועי' שעה"צ ס"ק ט' דלישראל אסור מדרבנן בכל אופן שמסייעו) ולמומר לעבודת כוכבים אסור להושיט ג"כ דבר איסור כמו לשאר ישראל. ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות בהם מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר ודוקא בדבר המצוי אבל אם המלאכת היתר אין מצוי לעשות אין תולין בה אם לא מפני דרכי שלום.

עוד כתב המג"א דלעובד כוכבים ליכא איסור לסייע אם לא דקאי בענין שאינו יכול ליטלו דשם שייך לפני"ע אבל אם יש לו משלו או שיכול לקנות במקום אחר ליכא איסורא. ובביאור הגר"א יו"ד סימן קנ"א משמע דס"ל להלכה דאפילו היכא דיכול לקנות במקום אחר ג"כ אסור ע"ש. וכן פסק בפתחי תשובה שם בשם שו"ת אמונת שמואל וכן מצדד בברכי יוסף שם. ומדברי המשנ"ב לא מבורר למעשה אם הכריע כהמג"א או כהגר"א אך מבואר חילוק במסייע לעכו"ם בין מקום שיש לו למקום שיכול לקנות.

והנה בנידו"ד יש לצדד לחומרא כיון שהמשתמשים באתר בשבת ודאי דהם נכשלים בשוגג וגם יש לדון דאולי אין דין היהודים הקונים בשבת כדין מומר אלא כדין תינוקות שנשבו וכמבו' בחזו"א יור"ד א' סק"ו ועי' שו"ת מהרש"ג יור"ד סי' ה.

ואמנם עי’ באגרות משה יו”ד ח”א סי’ ע”ב שכ' שאף שלמעשה יש להחמיר גם בישראל מומר דלא כהש”ך אך במקום הפסד אפשר לסמוך על שיטת הש"ך לכתחילה וסיים דאמנם אין למחות ביד המיקל גם היכא שישנה רק מניעת ריוח. ובנידון דידן בוודאי יש מניעת רווח ופעמים אף הפסד.

אמנם כל זה [גם מה שהוסיפו הראשונים לאסור במסייע גם כשאין זה בתרי עברי דנהרא ויכול החוטא להגיע אל העבירה] לכאו' רק במושיט אבל עצם מה שממונו או חפץ שבבעלותו שותף בעבירה על זה לא נאמר איסור ואין חובה לדאוג שלא יעברו עבירות בחפצים שבבעלותו. ובמקום שאין חובת מחאה וחובת הפרשה מאיסור (עי' ש"ך יור"ד קנ"א שם) לכאו' אין איסור וחובה להפריש על המכשיל. ועי' בשו"ת בנין ציון (סי' ט"ו) שאיסור מסייע נאמר רק אם מסייע בשעת האיסור ממש, ואם כן בנידו"ד שהפעלת האתר היא מערב שבת ורק משאירו כמו שהוא פעיל גם בשבת אין איסור מסייע לידי עוברי עבירה.

עוד מבואר להדיא בטור דדבר שאינו מיוחד לעכו"ם מוכרין אותו סתם (בתנאי שלא יפרש העכו"ם שקונה לאלילות), והיינו דאף שאפשר שהגוי יקחם לצורך העכו"ם כל זמן שאינו בהכרח לזה מותר ואין לו שם מסייע לדבר עבירה. וכן הוא להלכה כמבו' בדברי הביאור הלכה שהבאנו לעיל בדין לפני עיוור שבמקום שלא מוכרח שיעבור עבירה אין דין מסייע.

נמצא מכל טעמים אלו נראה לצדד דאין כאן איסור מסייע א' אין איסור מסייע בספק וכשאין ודאי שיהיה איסור על ידו. ב' אינו מסייע בשעת העבירה. ג' אין מעשה סיוע ועי' בשו״ת שבט הלוי חלק ה סימן כח. [עוד יש מקום לצרף בזה את שיטת הפמ”ג באשל אברהם סי’ קס”ג סק”ב דאין איסור מסייע על מלאכות דרבנן כלל דהוי כגזירה לגזירה, ויתכן שבנידון דידן הוי רק מלאכות דרבנן וראה לעיל הערה 3.]

עוד יש להביא בזה מש"כ בשו"ת שערים המצוי' בהלכה (סי' ע"ג) להקל עפ"י מש"כ החת"ס (ח"ו סי' פג) שאע"פ שמומר לחלל שבת חשוד לכל התורה מ"מ לא חיישי' שיעשה איסור ועי' בזה גם בשד"ה מערכת ו כלל כו אות י הנזכר לעיל.

ג. איסור מקח וממכר בשבת

באתר מכירות המאפשר קניה בשבת יש לדון אם צורת מכירה זו של קנין מצד הקונה לבד בלי סיוע של המוכר נכלל בהאיסור מקח וממכר מדבריהם, או דהוי כזוכה מהפקר (ועודר בנכסי הגר) שלא נתפרש בשו"ע לאיסור13.

נושא דומה דנו בעבר הפוסקים לענין מכונות ממכר אוטומטיות (שבהכנסת מטבע רוכשים מוצר), ולכאו' יהיו הצדדים שנידונו שם שייכים גם בנידו"ד לגבי הפעלת אתר אינטרנט בשבת וכדלהלן.

באופן שהמכונה עומדת לשימוש יהודים בלבד וישתמשו גם בשבת הסכמת הפוסקים לאיסור וכמו שיתבאר. אבל באופן שיש שם רוב גויים ומעמיד את המכונה לשימושם דעת המהרש"ג (שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' קיז) שבאופן שהמכונה עומדת ברשות הרבים מותר להשאירה פועלת בשבת אף שיהיו גם יהודים שיקנו בה14.

אולם אם המכונה עומדת במקום ששייך לבעליה הישראל והקונה יוצא בשבת עם החפץ בידו החמיר המהרש"ג לאיסור עפ"י המבואר בשו"ע אור"ח סי' רנ"ב א' דמותר למכור לאינו יהודי ולהטעינו סמוך לחשיכה ובלבד שיצא מפתח ביתו מבעוד יום וברמ”א כ' להחמיר גם בייחד לו מקום מבעוד יום בבית הישראל.

ובשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי לד הביא לשו"ת שערים המצויינים בהלכה (סי' פ' אות ל"ב) בשם גבעת הלבונה (או"ח כח) דיש איסור מקח וממכר גם בכה"ג שאין אדם שמקנה לו בשבת, עוד הביא לדברי הרעק"א בשו"ת מהדו"ק סי' קנט על התרומת הדשן לגבי שאין פודין את הבן בשבת שכ' התרומה”ד ואין לומר יתן המעות לכהן בע"ש מכל מקום איך יעשה עם הברכות והסעודה, יעשנה בערב שבת עדיין לא חלה עליו מצוה ואיך יאמר וצונו ובשבת נמי לא דהשתא לאו מידי קעביד ולכן ימתין עד יום א'. ומדברי התרומת הדשן מבואר שמצד הקנין ניתן היה לתת את המעות לכהן בערב שבת והפדיון יחול בשבת כיון שמותר לעשות קנין בערב שבת על מנת שיחול בשבת. אמנם רעק"א נקט דיש בזה שהקנין יחול בשבת איסור מקח וממכר וכתב על דברי התרומה"ד שמכל מקום צריך ראי' גדולה לזה מהש"ס.

ולכן הוסיף המנחת יצחק דצריך עוד ב' תנאים כדי להתיר להשאיר את המכונה פועלת בשבת ולמכור לגויים

א. להתנות מערב שבת שכל מי שישליך מטבע בשבת ויקבל חפץ מהמכונה הרי החפץ מכור לו מעכשיו. וכיון שאיסור מקח וממכר הוא מדרבנן ולהלכה נקטינן שבדרבנן יש ברירה15 יועיל התנאי.

ב. שיאמר בפירוש שאינו רוצה לקנות את המעות שנכנסות למכונה עד מוצאי שבת ושוב אין בזה משום איסור מקח וממכר. ונסמך בזה על תשובת מהרי"א אסאד (או"ח סי' פ"ג) שכ' לענין מתנות שנותנים בשבת להרב לכבוד הדרשה, שיכוין המקבל שלא לקנותם עד מוצאי שבת, ואע"ג דחצרו של אדם קונה שלא מדעתו, היינו באינו יודע, אבל ביודע ואין מכוון לקנות לא קנה כמ"ש המשנה למלך (פ"ב מזכיה ומתנה ופי"ז מה' גזילה), ואפילו להמהרי"ט שהביא המל"מ דס"ל שקנה ע"י חצירו דידו עדיפא וקנה, מ"מ בכוונה הפכית שלא לקנות ודאי מודה המהרי"ט שאינו קונה בע"כ. וכתב דשוב מצא תקנה הנ"ל בספר המקנה (בק"א ה' קידושין סי' ס"ד).

והנה ב' התנאים שהוסיף המנחת יצחק כדי לסמוך על היתרו של המהרש"ג גם לשיטת הרעק"א ודעימיה יש לדון אם צריך אותם ברוב המסחר הנהוג בזמנינו באינטרנט כיון שאין חפץ מסויים הנקנה ורק קונה זכות לקבל חפץ מהמוכר אחרי השבת ואין זה ככל מקח וממכר שיש דבר הנקנה16. אמנם ברכישת מנויים דיגיטליים כגון גישה לתוכן (קורסים דיגיטליים, מידע וכדו') שהתמורה לתשלום ניתנת מיד לא יהיה לחילוק זה וצריך להתנות מע"ש.

עוד יש לחלק באופן שהתשלום אינו מידי וכמו שבדר"כ התשלום מתבצע באמצעות כרטיסי אשראי כך שהתשלום לא עובר מיד למוכר אלא ישולם על ידי חברת הסליקה לאחר השבת דאמנם מדיני חו”מ ודאי שיש בזה קנין עכ"פ מדין סיטומתא אך לגבי איסור מו"מ בשבת אולי יש להקל בזה עפ"י המבואר בשו"ע סי' שכג דמותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו, ויש לדון.

המהרש"ג עצמו כ' שלגבי מכונות מכירה אוטומטיות גם לדעת הרעק"א שהחמיר בחלות קנין יש להתיר כיון שכל דברי הרעק"א הם במקום שיודע שיגמר הקנין בשבת ולהכי ס"ל דהוי כמוכר או קונה בשבת, אבל במכונה אוטומטית אינו קובע כלל זמן מכירתם בשבת ואינו יודע אם ומתי יבואו לקנות שם בזה לא דיבר הרעק”א ואין בזה משום איסור מקח וממכר.

עוד כתב המהרש"ג (בד"ה איברא) דכל מה שאסר הרעק"א הוא באופן שהמקנה יכול לחזור בו בשבת מהקנין לפני שחל ואז הקנין שעשו בערב שבת תלוי עדיין במה שיחליט בשבת, אבל במכונות אוטומטיות שהמקנה לא יודע כלל אם נעשים עסקאות ואלו עסקאות נעשו והדבר אינו תלוי בו לא אסר הרעק”א, וכן מבואר באור שמח הלכות שבת פכ"ג הי"ב.17

ועיין בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן נא) שכ' לחלק בין חלות קנין בשבת להא דשרי להתחיל מלאכה בער"ש שתיגמר מעצמה בשבת כמבו' בשו”ע (אור”ח סי' רנב). דחילוק גדול יש דבכל המלאכות המלאכה נעשית מאליה בשבת ואין צריך עוד אל האדם שאפילו מת האדם טרם נעשית המלאכה תעשה המלאכה. אבל בקנין הרי הקנין נעשה בשבת מחמת האדם, שאם מת או מכר לאחר קנין הראשון בטל, וכיון שהקנין נעשה מכח האדם בשבת יש לומר דחשוב עושה הקנין בשבת. ואף שלא עשה בשבת, יש לומר כמו מימר חשיב מעשה הואיל בדיבורו אתעביד מעשה חשיב עושה מעשה, הכא נמי הואיל מחמתו נעשה מעשה הקנין חשיב עושה מעשה.

ובשו"ת הר צבי (או"ח חלק א קכו) הביא כמה קושיות מהאחרונים על דברי הרעק"א שאסר חלות קנין בשבת אף שהמעשה היה בחול וכ' ליישב דהיכא שחלות הקנין נעשה בשבת האיסור הוא רק על הקונה ולא על המקנה ומטעם דאיסורו של המקנה הוא מחמת מעשה הקנין והמעשה נעשה בחול, אבל איסור שבות של הקונה הוא עצם הזכיה והקנין ולכן אף כשהקנין נעשה בחול מכל מקום איסורו במקומו עומד כיון דקניינו הוא בשבת. והביא שמצא שכן דעת המקנה (קידושין קו"א סי' מה) בכל מתנה בשבת שרק הקונה עובר על איסור שבות, ולפי זה בנידו"ד אין בעל האתר עובר באיסור שבות כשנעשים עסקאות בשבת.

אך למעשה כ' הגרצ"פ דנראה שאין כן דעת הפוסקים וגם נותן המתנה עובר באיסור שבות. ולענינינו יהיה בזה נפק"מ במקום שהרוכש באתר הוא גוי.

החזו"א (דמאי סימן ט ס"ק יב) הוכיח מהר"ש במסכת דמאי (פ"ד מ"ד) דאין בחלות קנין בשבת משום שבות מקח וממכר וכדעת התרומת הדשן.

נמצא עד כה דבאופן שחל הקנין בלי מעשה בפועל בשבת רעק"א מסתפק אם יש איסור מקח וממכר ונראה דמצדד לאיסור, אך האחרונים חולקים והכריעו כהראשונים שרק מעשה הקנין אסור בשבת וכמשנ"ת.

ואף לדעת הרעק"א כ' המהרש"ם ח"ב סי' קי"ז והאגרו"מ דהאיסור הוא רק כשהמעשה קנין שעשה מער"ש תלוי בדעתו בשבת אבל אם אינו תלוי בדעתו בשבת עצם הדבר שחל הקנין בשבת מותר.18

אולם עי' בשו"ת שבט הלוי חלק י' סי' יז שנקט דכאשר הגוי משלם בשבת והישראל מספק בחול אחר השבת גרע טפי ממה שאסר הרעק"א לעשות קנין בחול שיגמר בשבת.

והנה ידוע מה שכ' הרמב"ן בפי' על התורה פרשת אמור עה"פ שבתון זכרון תרועה מקרא קודש שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה אפילו מדברים שאינן מלאכה. ומבואר בדבריו שם דכל מקח וממכר הנעשה כביום חול אף בדברים שאינן של מלאכה אסור מן התורה והביאו למעשה החת"ס חלק ה בהשמטות סי' קצ"ה.

ואמנם יש לדון דהרמב"ן מיירי כשהאדם עצמו טורח ביום השבת במלאכה ומשא"כ כשאינו עושה כלום רק הכל נעשה באופן אוטומטי על ידי מה שהכין קודם השבת. אולם עי' בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' ע ועיי"ש סי' סז וסי' סח) שנקט בדעת הרמב"ן דעצם הדבר שהעסק שלו עובד בשבת כרגיל במקח וממכר אסור, דצריך שלא יהיה מעשיך בשבת כבחול.19 ועי' בלשונו שם "ובכל אופן מעובדין דחול או מראית עין בפני ע"ה שלא ידעו דיני התורה לא יצאנו, ול"ד לההיתר דאוטומט העומד בקרית חצות בלי שם ובלי בעלות שלא נודע למי הוא שייך, אחרת היא כשאדם עושה דברים כאלו בביתו וברשותו. ועוד ואפשר זה העיקר, דבאוטומט אינו מכוין מלאכתו ליום השבת, אדרבה ניחא לי' שכל הסחורה המונחת באוטומט יזדבן קודם השבת, אבל בני"ד מכוין ביחוד מלאכתו על יום השבת, וכעין זה מצינו נמי לענין חוה"מ דמלאכת דבר אבוד מותר בחוה"מ, ובמכוין מלאכתו לחוה"מ אסור וקונסין אותו כבמו"ק י"ב, אף שמלאכה בחוה"מ פלוגתת הראשונים אי מה"ת או רק דרבנן, אם כן מכש"כ לענין שבת החמורה במכוין להיעשות מלאכה עבורו בשבת דאסור, וכשנתיר שהמסחר והקנין ישתרע גם על יום השבת, אפי' ע"י היתר עפ"י דיני התורה, יוכל לצמוח מזה שקדושת השבת יתחלל ויתזלזל עד למאד ובני מנע רגלך מזה, ע”כ.

ולמעשה נראה שיש חילוקים לחומרא בין הנידון במכונות האוטומטיות לבין הנידון באתרי אינטרנט, שכן המכירה במכונה האוטומטית יכולה להעשות לגמרי בלי שום ידיעה מי המוכר והקונה מה שאין כן במסחר באינטרנט באופן שמדובר באתר פרטי ששמו של בעל האתר (או עכ"פ שמו החוקי של העסק) ידוע הן בשביל התשלום והעברתו על ידי חברת האשראי, והן מצד האחריות על הספקת השירות או המוצר לקונה. יש לחוש לאיסור מדין שמו עליו המבואר בשו"ע או"ח רנב סעי' ג' וכדלהלן. ובאמת בזמנינו שניתן לשלם במכונות האוטומטיות גם בכרטיסי אשראי יתכן ויסכימו גם המתירים לאסור עכ"פ מצד זילותא דשבת כששמו עליו.

וכן הפעולות הכרוכות ברכישה מצד הקונה שכוללות בהכרח גם כתיבה ובמכונות האוטומטיות נדרש רק תשלום, בלי איסור כותב, והרי עיקר טעם איסור מקח וממכר בשבת הוא שמא יבוא לכתוב. ועי' בשו"ת מנח"י חלק ה סי' יד שדן דבאופן כזה שיש מלאכות דאורייתא יש יותר לחוש ללפני עיוור ואף שהוא ספק, וגם צידד שם להחמיר מטעם שקובע מלאכתו בשבת.

ד. מראית העין – שמו עליו – זילותא דשבת

בגמ' עבודה זרה דף כא: תניא ר"ש בן אלעזר אומר לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחוש"מ וכו', א"ה מאי איריא משום שנקראת על שמו תיפו"ל משום לפני עיוור לא תתן מכשול, חדא ועוד קאמר, חדא משום לפני עיוור ועוד מפני שנקראת על שמו.

ובשו"ע או"ח סימן רמג סעיף א לא ישכיר אדם מרחץ שלו לאינו יהודי מפני שנקרא על שמו ואינו יהודי זה עושה בו מלאכה בשבת. וכבר ביאר המ"ב שם ס"ק ג שאסור בכל זה מפני מראית העין שנקראת על שמו של ישראל (והרואה שמחממין בשבת אומר שהבלנים שלוחין של ישראל הן – רש"י ע"ז כא. ד"ה מפני).

ומהסוגיא מבואר דהאיסור אינו מה שמרוויח הישראל מפעולת הגוי בשבת (וראה להלן מה שהובא בדין שכר שבת) אלא מה שנראה כאילו הישראל שכר את הגוי שיעשה בשבילו בשבת ולכן אם הגוי עושה בקבלנות והדבר ידוע מבואר בשו"ע שם סעיף ב' דמותר.

עוד נחלקו הראשונים להלכה אם מותר להעמיד מלאכה מער"ש באופן שיש זילותא דשבת בהשמעת קול שנחלקו בזה רבה ורב יוסף במס' שבת דף יח. ובשו"ע בסימן רנב ס"ק ה פסק דמותר לפתוח מים לגנה והם נמשכים והולכים בכל השבת, ולהניח קילור עבה על העין אף על פי שאסור להניחו בשבת, ולתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהם כל השבת, ואפילו מוגמר מונח בכלי, דאין אדם מצווה על שביתת כלים. ולתת שעורים בגיגית לשרותן. וטוענין בקורת בית הבד והגת מבעוד יום על זיתים וענבים והשמן והיין היוצא מהם מותר. וכן בוסר ומלילות שריסקן מבעוד יום, מותרים המשקים היוצאים מהם. ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים סמוך לחשיכה.

והרמ"א חולק ומביא ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול (טור ותוספות והרא"ש פ"ק דשבת וסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה והגהת מיימוני פ"ו ותשובת מהרי"ו סימן ק"ל ואגור), והכי נהוג לכתחילה מיהו במקום פסידא יש להקל, כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רמד. ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגע"ר מערב שבת, אף על פי שמשמיע קול להודיע השעות בשבת, כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול (טור, ועיין לקמן סימן שלח).

ובמשנ"ב שם ס"ק מט במקום פסידא יש להקל וכו' הטעם דאז יכול לסמוך אדעה ראשונה שמקלת ליתן מבע"י אבל בשבת אסור ליתן אפילו ע"י א"י ואפילו הוא שכירו ועיין לעיל בסימן רמ"ג במ"ב סק"י דיעשה שטר מכירה לא"י דהוא מוכרו לו על שבת (והוא מדברי המג"א דכיון דאיכא פלוגתא מקילינן במקום פסידא).

המבואר מדברי השו"ע דהאיסור להעמיד מער"ש כדי שיעשה בשבת בדבר ששמו עליו ובדבר שמשמיע קול משום זילותא דשבת תלוי אם הרואים יודעים שעושים באופן המותר או לא.20

והנה בנידו"ד לכאו' בזמנינו כבר ידוע לכל שאתר אינטרנט ממשיך לפעול מעצמו ולא נראה לרואים שהעמידוהו בשבת ויתכן דאין חשש שמו עליו וחשש זילותא דשבת.21

אולם בענין זילותא דשבת לא ניתן לקבוע מסמרות והדבר מסור לחכמים מתי אסור ומתי מותר ומתי יש שלא תנעול דלת והיתרים אחרים כמו במקום הפסד כמבו' ברמ”א, או ההיתר לצאת במקל למי שאינו יכול בלי זה (עי' מג"א סי' שא כז) או צורך מצווה (משנ"ב סי' שו ובשעה"צ אות מג).

להלן נצטט מעט מדברי האחרונים בזה לכאן ולכאן,

עי' בשו"ת חלקת יעקב (ברייש) או"ח סימן סז וסימן ע שאסר להפעיל מענה קולי בטלפון של משרדים ובתי מסחר בשבת כדי שלאחר השבת יוכל בעל המשרד לשמוע את ההודעות הכוללות עניני מסחר, עיי"ש בראיותיו, ומוסיף שם שעל זה נאמר "חכמים הזהרו בדבריכם", בזמן שהטעכניק צועד כך צעדים קדימה ויכול להיות בימים קרובים לסדר חנות גדולה ע"י אוטומט שהחנות תפתח מאליה לשעה הנדרשת, והקונים יבואו לשם אף כשאין שום איש, רק ע"י סיוע הטעכניק של אוטומט ושארי אמצעים כדומה וכדומה יסתדר הכל תתחלק הסחורה להקונים תמורת המעות שהם נותנים. ואם נזלזל בקדושת שבת בההיתרים של הטעכניק משום שהכל נעשה מעצמו, יוצמח מזה חילול שבת גדול, שאדם בשבתו בבית המדרש או על שולחנו של סעודת שבת ומנגן זמירות לכבוד שבת, ועסקו או משרדו עובד בשבת עבורו כבימות החול וכו', ולא דמי לההיתר דאוטומט העומד בקרית חוצות בלי שם ובלי בעלות, שלא נודע למי הוא שייך, אחרת היא כשאדם עושה דברים כאלה בביתו וברשותו וכו' ע"ש.

וכדבריו כן דעת השבט הלוי (ח"י סי' נז) שכתב לגבי אתר (מחשב) המספק שירותי מידע בתשלום בצורה אוטומטית שיש בכך בעיה מצד קנין בשבת וכן חששות נוספים. וכתב שאינו מתעסק יותר מדי בפרטי הדינים הנוגעים לענין משום שלדעתו כל העסק הזה הוא עסק של איסור, שהיהודי הזה העמיד עסק כזה שלוקח ומוכר בשבת ללקוחות שלו באופן תמידי, והחנות שלו פתוח שבעה ימים בשבוע במו"מ שלו, ומה שהמשרד שלו סגור בשבת מה יתן ומה יוסיף וכי על המשרד דנים, על המסחר שלו דנים שהוא המחשב אשר הוא פתוח לעבוד שבת וחול ועל ידו קונה ומוכר.

והוסיף, וכבר כתבתי בכמה מקומות בעניי כי אלה שמעמידים מכונות כביסה במקומות חפשים ובאים בני"א ומכבסים בהם הכל לדעתם, והיהודי הזה עושה מסחרו בקביעות שבת וחול בשווה שיש בזה חילול שבת מדרבנן עכ"פ, וכן לענין שאר המצאות של היום שאפשר להפעיל כידוע בתי חרושת שלמים שעובדים מעצמם כאשר עיני ראו, ועושים שבת כחול אשר אין לך זלזול שבת מדרבנן גדול מזה, ואם נמצא במקצת אחרונים צדדי היתר לזה וכיו"ב אין דעתי העניה נוחה בדבריהם לפתוח חנות שבת יו"ט וחול אם עובד מעצמו, ובמקרה דידן נקרא חנות פתוחה לקנות ולמכור.

ובסוף דבריו כתב שאפילו יהיו הלקוחות רק גויים אסור מן הדין כאמור למעלה, וסיים דאם שעת הדחק הוא אין עצה אלא שהישראל ישכיר הקומפיוטר בשבת לגוי, והגוי יתן בתור שכירות חלק מהרווח לישראל, וגם זה אינו משנת חסידים, רק במקום הפסד ע"כ.

ובאגרות משה (או"ח ד סימן ס, ודומה לזה באו"ח ה סימן כד אות ה) כתב בענין בישול בשבת ע"י שעון שבת, שפשוט שאסור להתיר זה דהרי ע"י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה דאסרו אמירה לעכו"ם, דאסרו כל מלאכה הנעשית בשביל ישראל מצד אמירת הישראל וכ"ש מצד מעשה הישראל וכו', אבל יש טעם גדול לאסור מטעם אחר, דהא זילותא דשבת ואף זילותא דיום טוב הא אסרו בכמה דברים, וכיון שברור שאיכא זילותא דשבת הוא בכלל איסור זה ממילא, אף שלא אסרו זה ביחוד, דכל ענין זילותא הוא האיסור.

וגם פשוט לע"ד דעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד, שמשמע שהוא ג"כ חיוב התורה שנתפרשו ע"י הנביאים וכו', שלכן מסתבר לע"ד שאסור להעמיד בע"ש ע"י מורה שעות שיעשה העלעקטרי למחר מלאכה. אבל עכ"פ מה שכבר נהגו להעמיד ע"י מורה שעות לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו, וגם שיחזרו להדלק אח"כ בסוף היום, אין לאסור וכו' כיון שיש רבוותא שהתירו ונהגו כן בהרבה מקומות וכו', אבל הבו דלא לוסיף עלה להתיר גם לבשול ומלאכות אחרות ויש לאסור ע"כ.

מנגד בשו"ת באר משה (חלק ו, קונטרס עלעקטריק סימן נ), כתב גם כן על ענין זה וז"ל, נשאלתי אם שרי לערוך מערב שבת טלפון עם מענה קולי כדי שיקלוט בשבת מי שרוצה להזמין סחורה וכיוצ"ב. השבתי אם רוב ורובא דרובא של קוניו הם נכרים מותר, אבל אם מיעוטא דמינכר מקוניו הם מחללי שבת, הגם שאין לאסרו והמיקל לא הפסיד דמשום מחללי שבת א"צ להפסיד קוניו הגוים, עכ"ז המחמיר תע"ב, אבל אם אמר להם היינו לקוניו המחללי שבת שלא יצלצלו לו בשבת, והם להכעיס עושים כן, אין עליו כלום וא"צ לו להחמיר, וכן אם יודע שהם ישראלים אבל איננו יודע בבירור שנמצא ביניהם מחללי שבת, אז שרי לו וא"צ אפילו להחמיר ע"כ. ע"ש בראיותיו ונימוקיו.

ובהמשך דבריו הוסיף וז"ל אחרי כתבי כ"ז ראיתי בתשו' חלקת יעקב, שמתחילה כתב כמעט ככל דברי דעפ"י הלכה אין מקום לאסור, אולם אח"כ עשה עצמו לדייני גזירה וגוזר גזירה חדשה שבודאי אין ביד שום רב יהי' מי שיהי' לגזור מעצמו גזירות חדשות, ובודאי אם גדולי רבנים דזמנינו יגזרו גזירה, ובהסכמה יעלו לגזור, בודאי נכוף ראשינו לקבל גזירתם, אבל רב יחידי בודאי אין בידו לגזור, וגם בודאי לא נקבל גזירתו, עכ"ל.

מדבריו ברור שחולק על דעת הפוסקים שאוסרים דברים חדשים שלא הוזכרו בהלכה מטעם זילותא דשבת.

גם מדברי הפוסקים שהתירו להשאיר מכונות מכירה אוטומטיות פועלות בשבת ולהשאיר תא קולי לקבלת הודעות וכדו' (וראה לעיל) מבואר שלא חשו לאסור מטעם זילותא דשבת ונראה שה"ה לעניננו.

כאמור במבוא קיימת במסחר באינטרנט שיטת מסחר יחודית הנקראת דרופשיפינג (Drop-shipping) בו משווק מקדם מכירות של מוצרים שאין לו במלאי ולא הוא הספק שלהם אלא מעביר את ההזמנות (בדרך כלל באופן אוטומטי) ישירות אל ספק אחר ומרויח עמלה מההפרש בין המחיר הסיטונאי למחיר הקמעונאי. ויש לדון אם מותר להיות הספק של ההזמנות לאחר השבת כשהמשווקים הגויים מכרו בשבת והאם מותר לשווק בשבת כשהאספקה תבוצע על ידי ספק גוי.

נראית דומה לה אך שונה מכירה במרקטפלייס שהיא פלטפורמה בה יש מוצרים מחנויות רבות ובעלי החנויות משלמים עמלה עבור כל מכירה לבעל המרקט ויש לדון אם מותר להיות בעלים של פלטפורמה כזאת וכן אם מותר למכור באמצעותה בשבת.

והנה אולי יש בזה צד קולא גם מטעם שאין שמו עליו ועי' ברמ"א סי' רמג סעיף ב' דאפי' במקום האסור אם אין המרחץ או התנור של ישראל רק שכרם מאינו יהודי וחזר והשכירם לאינו יהודי שרי דאין שם הישראל עליו.

ה. שכר שבת והנאה ממעשה שבת

נידון זה של שכר שבת והנאה ממעשה שבת מתחלק לשניים, האחד הוא שכר שבת שאסור גם אם אין מעשה בפועל בשבת כמבו' בשו"ע כמה פעמים (בסי' רמג סי' רמד סי' רמה וסי' רמו). והשני, הנאה ממעשה שבת שנאסרה אם עשה במזיד לעושה המלאכה עולמית ולאחרים עד מוצאי שבת ואם עשה בשוגג מותר גם לעושה המלאכה מיד במוצאי שבת כמבו' בשו"ע אור”ח סי' שיח ס”ק א'.

לענין שכר שבת במקום שהתשלום הוא עבור המוצרים הנרכשים יש לכאו' להתיר עפ"י המבואר בנודע ביהודה (מה"ת או"ח סי' כ"ו) לגבי לשלם לבית המרחץ על טבילת נשים בחמין בשבת,

ולפי"ז יש לחלק בין סוגי האתרים המסחריים אם מדובר באתר שמוכר מוצרים אין בזה איסור שכר שבת כיון שהתשלום הוא עבור החפץ הנמכר אבל אם מדובר באתר שגובה תשלום עבור שרות כדוגמת אתרי מידע ותוכן למיניהם הרי שלכאו' יש בזה משום שכר שבת משום שהתשלום הוא עבור השימוש באתר בשבת [אלא אם מדובר במנוי לתקופה ממושכת שאז לכאו' מותר משום שזה בהבלעה, כמבו' בשו"ע סימן שו סעיף ד].

ואמנם שמעתי דגם ברכישת שירות יש לדון דברכישה באמצעות האינטרנט הדבר קל בהרבה מכיון שאף אם נאמר שמדיני חו"מ הקניה באמצעות כרטיס אשראי ודאי חלה לכה"פ מדין סיטומתא המבואר בחו”מ סי' רא, מ"מ ברוב המקרים שצורת התשלום שהכסף לא בא מיד למוכר אולי יש להקל עוד עפ"י המבואר בשו"ע סי' שכג דמותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו. ואמנם גרוע כאן שקוצבים מחיר אך הוא מחיר ידוע ונקוב ולא מזכירו להדיא בשבת.22

ובאמת יש לדון איך חל הקנין כשלא קנה חפץ מסויים. וביותר שלפעמים גם לא מחויב עדיין כרטיס האשראי בהזמנה באתר ורק יש הסכמה מצד הקונה לחייב את כרטיס האשראי שלו בסכום מסוים וסמיכות דעת מצדו על המוכר שיספק לו את הסחורה וראה לעיל הערה 15. 23

ואם יהיה התקנון ותנאי ההזמנה באתר (באופן שתקף עפ"י ד"ת ולהבדיל עפ"י החוק) שבמידה ויבחר המוכר יוכל לבטל את ההזמנה והקונה לא יוכל לתבוע לספק לו בדווקא את המוצרים אלא רק את כספו בחזרה אפשר דגם באופן שקנה מנוי לתוכן או באופן שכן יש חפץ מסויים לא יהיה מעשה קנין כיון שהוא עדיין תלוי עד לאחר השבת בדעת המוכר שיסכים למקח.

ואמנם יש להסתפק אם לאיסור מקח וממכר צריך שיהיה מעשה קנין ואם אפשר לדמות מה שתלוי בדעתו למחר להא דמלא כלי זה ולמחר נמדוד אותו הנזכר.

לענין הנאה ממעשה שבת לכאו' בודאי דנחשב הנאה מגוף הדבר שבו נעשה האיסור ולא רק מהתוצאה.24 אך הנה המחלל שבת שהשאיר את הפניה או הזמין את המוצר עשה את המעשה עבור עצמו וא"כ ההנאה מהמלאכה אסורה רק לו ולא להמוכר בעל העסק.

ויש לצדד בזה להתיר גם מטעם שמסתמא עושה המלאכה נקרא שוגג וכמבו' לעיל לענין מסייע לדבר עבירה ובשוגג לא נאסר גם לעושה המלאכה עצמה.

ואולם עי' בשו"ת שבט הלוי (חלק ה אור"ח סי' כח) שהתיר לקבל פניות בשבת בתא קולי מעכו"ם גם אם יהיו יהודים שאינם שומרי שבת שישאירו שם פניות בשבת וכ' דאין בזה לא משום לפני עיוור לא משום מסייע ולא משום משא ומתן בשבת ובמה שהמכונה פועלת עבור ישראל לא שמענו שום איסור ואינו דומה לאמירה לנכרי שיהיה איסור שבות. אך אסר להרויח ממש על ידי מכונה הפועלת וכגון מכונה אוטומטית לממכר מוצרים משום שכר שבת.25

ו. הפעלת קמפיין פרסומי בשבת וכן הפעלת אתר תדמית או שאינו מוכר מוצרים פתוח בשבת

עיקר דברינו עד כה נסובו אודות הפעלת אתרי מסחר אך יש לדון גם בהפעלת אתר תדמית26 וכן אתרי תוכן שאינם מיועדים באופן ישיר למסחר ויש מבקרים שמשתמשים בהם בשבת (וכגון אתרים המיועדים להוצאת קישורים וכדו' כמבו' במבוא).

בגמ' שבת דף קטו מבואר דילפי' מקרא דממצוא חפצך ודבר דבר דאסור לקרוא בשבת בשטרי הדיוטות והסכמת כל הראשונים דשטרות העוסקות בעניני משא ומתן (מסחר) בעיקר האיסור כמבו' בט"ז אור"ח סי' שז סעי' יג.

ומטעם זה יש לכאו' לדון שוב לפי גדרי לפני עיוור ומסייע ואם יש אופנים שיהיה בזה לפני עיוור או מסייע לדבר עבירה כמבו' לעיל יש לאסור להשאיר פתוח בשבת אתר תדמית או תוכן עסקי גם שאינו עושה שם מקח וממכר כיון שהקוראים בו עוברים על איסור זה של שטרי הדיוטות ונמצא מכשילם. (אם כי הדבר חמור יותר בדרך כלל כמבו' במבוא רוב האתרים נועדו גם להנעה לפעולה ולא רק לספק מידע).

ובפרט אם מדובר באתרים שנועדו בעיקר לכתיבה על ידי המשתמשים כהפעלת פורום או אתר תוכן גולשים, ביקורות שו"ת וכדו'.

עוד יש לדון אם מותר להשאיר קמפיין פרסומי פעיל בשבת. וכפי שנתבאר במבוא ישנם סוגי פרסום שמיועדים להביא תנועה חדשה אל האתר וישנם סוגי פרסום שמיועדים להחזיר מבקרים שכבר היו ונטשו (רימרקטינג) שיבקרו באתר שוב וישלימו את משפך ההמרה (יקנו, ישאירו פרטים וכו').

ואמנם גם המתחרים מפעילים קמפיינים בשבת ולכן יש לדון דמדין לפני עיוור אין איסור, עוד יש להסתפק שעצם הקריאה לבוא לקנות אינה הכשלה כיון שאינו מושיט לו את האיסור בידים, ויל"ד.

וכן מצוי הדבר כשמשאירים אוטומציות ששולחות הודעות אימיילים וכדו' פעילות בשבת ומזרז עם קופון וכדו' לבצע רכישה עכשיו.

אבל יש בפרסום בשבת צד חומרא דיש לדון את הפרסום כהשמעת קול. המבואר בשו"ע סי' שכג בהעמדת מצודות דגים מלפני שבת דבמקום שמשמעת קול מבו' בגמ' שבת די"ח דאסור – ובנידו"ד הפעלת קמפיין ברשת המביא תנועת גולשים אל האתר לכאו' נחשב כהשמעת קול.

עוד יש להחמיר בזה ולצדד שבעצם הפרסום כשקורא לבוא ולעבור איסור עובר באיסור מסית ועי' בשו"ת אגר"מ (או"ח א סימן צט) בהזמנת אנשים הגרים רחוק מביהכ"נ לבוא להתפלל בשבת כשיודע שאי אפשר שיבוא בלי שיחללו את השבת בנסיעה ברכב הרי הוא גרוע מאיסור לפנ"ע שהרי הוא עוד באיסור מסית, ואיסור מסית לענין האיסור והעונש כלפי שמיא קיים בכל האיסורים. ואמנם יש לדון האם יש איסור מסית בפרסומות באתרי אינטרנט המפנות את מי שכבר ממילא גולש באינטרנט לאתר מסויים במקום לאחר באופן שעל ידי הקריאה לא יעשה עוד איסורים ממה שממילא היה עושה.27

ז. להשתתף להשכיר או למכור את האתר לשבת לגוי

הנה לגבי עסק בשותפות עם גוי בשבת, כתבו התוס' בע"ז דכ"ב. ד"ה לא יאמר וז"ל, מעשה כך היה בימי רבינו תם שגבה ישראל אחד בחובו תנור אחד מעובד כוכבים והיה לו לאופה המסיק התנור חלקו בתנור והיה לו ליהודי ליטול כך וכך ימים בחלקו ולאופה כמו כן כך וכך ולא התנו מתחלה זה לזה טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול. והיה ר"י ר"ל דמותר דלא דמי לשדה דהכא דגבי שדה חלק הישראל משביח אף בחול במה שהעובד כוכבים טורח בו בשבת אבל בתנור אינו משביח כלל במה שהעובד כוכבים עושה בו בשבת וזה בחול ואף בלא התנו מתחלה. ולא הודה ר"ת לזה ונראה לו דאין לחלק בין תנור לשדה דאע"פ שאינו משביח במלאכה בשבת מ"מ הוי כאילו מעמיד פועל בידים. ונראה להר"ר אלחנן דבתנור אפי' התנו מתחלה לא יועיל כיון שכל התנור של ישראל הוא וה"ל כמשכיר תנורו בשבת ואומר לעובד כוכבים טול שכר תנורי בשבת כשתסיקנו לי בחול ולא דמי לישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות שיש לעובד כוכבים חלק בגוף הקרקע. וגם ר"י חזר בו והביא ראיה לדברי ר"ת דאין חילוק בין תנור לשדה דהא מרחץ כתנור דמי ובתוספתא דמסכת דמאי [פ"ו] תניא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה ומרחץ בשותפות לא יאמר לו ישראל לעובד כוכבים כו'. קצרו של דבר בין כרם בין שדה בין מרחץ או תנור אם לקחו ישראל ועובד כוכבים בשותפות אסור לומר טול אתה חלקך כו' אלא אם כן התנו מתחלה קודם שלקחוהו שאין לישראל בשבת שום חלק. וגם ר"ת באותו מעשה דתנור צוה לקבל החוב מן העובד כוכבים ולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה. מיהו היכא שלקחו הישראל במשכון נראה שא"צ להתנות כלום כיון שהוא ברשות העובד כוכבים ושכר התנור הוא לישראל מרבית שהעובד כוכבים נותן לו ואין הישראל קונה חלק בתנור דדוקא נקט לקחו.

ולמעשה פסק השו"ע או"ח סי' רמ"ו סעיף ד' אם ישראל ואינו יהודי שותפין בבהמה מותר לעשות בה האינו יהודי מלאכה בשבת על ידי שיתנה עם האינו יהודי בתחילה כשקנה אותה שיטול האינו יהודי בשבת וישראל ביום חול ואם לא התנו מתחילה אסור אף על גב שהתנו אחר כך. ואם ילוה אותה לאינו יהודי בהלואה גמורה שיהא רשות בידו להוציאה אם ירצה שלא ברשות ישראל ויזקוף הדמים על האינו יהודי ואחריות השוורים על האינו יהודי מותר ויש מתירים אפילו לא יהא רשות ביד האינו יהודי להוציאם על ידי שיזקוף הדמים על האינו יהודי במלוה ויחזור האינו יהודי ויעשם אפותיקי לישראל או יהרהנם אצלו ובלבד שלא יאמר לו מעכשיו. ויש מתירים על ידי שיזהיר ישראל את האינו יהודי שלא יעשה בה מלאכה בשבת ואם יעבור ויעשה תהיה אחריות עליו ואפילו מהאונסים ויכתוב כן בערכאותיהם דהשתא אם בא לעשות בה מלאכה בשבת אינה בהמת ישראל שהרי קנאה האינו יהודי להתחייב באונסיה.

וכ' הרמ"א בהג"ה וכל צדדי היתרים אלו הלכתא נינהו ויכול לעשות איזה מהן שירצה ואפילו אם הבהמה כולה של ישראל דינו כאילו היתה בשותפות האינו יהודי רק שיפרסם שעשה דרך היתר.

והנה לכאו' כ"ז לגבי שותפות או להשכיר לגוי לשבת אבל באופן שבא למכור לגוי את המרחץ או הכלי לשבת נראה דמותר לכתחילה וכמבואר בסי' רמג סעי' א' לגבי להשכיר מרחץ לגוי בשבת שכ' המשנ"ב וכ"ש שמותר היכא שמוכרו לו לגמרי בכל ערב שבת.28

אולם בביאור הלכה בסי' רמ"ו שם (ד"ה רק שיפרסם) הביא דבכנסת הגדולה ובצמח צדק ובאליה רבה נקטו דהוי הערמה והחמירו בזה, וכתב על כן אין להקל בענין זה כל כך כי אם בשעת הדחק וגם אז יראה שהשטר עשוי כדין תורה על פי הוראת חכם ובפרסום כמו שכ' רמ"א. וסיים, והבוטח בה' ומקיים רצון התורה דלמען ינוח שורך וחמורך וכפשטיה ואינו עושה שום תחבולות לענין שבת אשריו ובודאי הקב"ה יתן לו עבור זה הצלחה בנכסיו בששת ימי המעשה. ע"כ. וכן נקטו למעשה פוסקי זמנינו ראה שו"ת אגרו"מ ח"ד סי' נה וראה ס' אורחות שבת ח"ב פכ"ג הע' שנו.

והנה זה ברור שסגירת אתר רגיל בשבת היא רק מניעת רווח ולכתחילה אין להסתמך בזה על השתתפות בקיבולת או על מכירה לגוי [וראה משנ"ב סי' רמ"ד סעי' ו'], אבל יש מקרים בהם מדובר בהפסד ואדם בהול על ממונו ואז בהוראת חכם אפשר למכור את האתר לשבתות וחגים לגוי באופן דאדעתיה דנפשיה קעביד. [ובאופן שהוא פלוגתא מקילינן במקום פסידא וראה שו"ע אור"ח סי' רנב סעי' ובמשנ”ב ס"ק מט].

(ראה הצעה לשטר מכירה לדוגמא בלחיצה כאן)

ח. הדברים העולים ואין במראה מקומות זה להורות למעשה

לכתחילה יש לסגור את אתרי האינטרנט לשבתות וחגים.

אם לא ניתן לסגור,

באתר תוכן שאינו מיועד למכירות ניתן להשאיר פתוח.

באתר מכירות אם רוב הלקוחות בשבת הם נכרים, ניתן להשאיר פתוח.

אך אם רוב הפעילות על ידי יהודים ואין אפשרות לסוגרו בשבת יש למכור את האתר לשבתות לגוי.

באופן שמסתמכים על המכירה לגוי יש לציין זאת במפורש בתקנון האתר.

באופן שלא ניתן למכור לגוי רצוי להפעיל בעמוד התשלום שירות j5 שלא מתבצע תשלום בפועל עד שהמוכר מחייב ידנית בליקוט. ולהתנות בתקנון האתר באופן המחייב מבחינה חוקית שהאתר סגור בשבת וחג וההזמנות המתקבלות בשבת תקפות רק ביום העסקים הקרוב ומשום מראית עין וזלזול בכבוד השבת לציין הודעה ברורה באתר שהאתר אינו פעיל בשבת והטיפול יתבצע ביום העסקים הבא ובקשה מהקונים להימנע מחילול שבת.

בהזמנת שירותי אחסון אתרים מחברות יהודיות הרי שוכר יהודי שיעבוד לו גם בשבתות, וגם אם לא יבקש מלאכות שיכולות להגרר לשבת בפועל עושה היהודי עבורו מלאכות עכ"פ בשוגג ולכן יש לאחסן בחברות שומרות שבת או בחברות של גויים.

נכתב שלא להלכה לעורר לב המעיין

הוספות הערות והארות יתקבלו בברכה מרובה

_________________